מספרים שב-1921, קצת אחרי שהחל המנדט הבריטי בארץ ישראל, הגיע שר המושבות הבריטי, צ'רצ'יל, לביקור. תל אביב היתה בקושי בת מצווה (תלוי איך סופרים...), וראש העירייה, מאיר דיזנגוף, היה מודאג: כשצ'רצ'יל יעבור לאורך שדרות רוטשילד, הוא יראה בעיקר חול ובתים לבנים בוהקים בשמש. אפשר אמנם לקשט קצת בפרחים ושטיחים צבעוניים, אבל חסרה מאד צמחייה, שמסמלת צמיחה ולבלוב. איך נרשים אותו, את שר המושבות הזה, ונשכנע אותו שיש כאן ישוב מבוסס, תרבותי ומשגשג, כזה שראוי לתמוך בו ולהפוך אותו לבית לאומי לעם היהודי?
חשבו, התייעצו, ומצאו פתרון: מאחר שלא היה מספיק זמן לנטיעת עצים, כרתו עצי ברוש, אורן והדרים מהחורשות הרחוקות יותר מהעיר הקטנה, הביאו אותם לשדרות רוטשילד ותקעו אותם, פשוטו כמשמעו, בחולות. כך צ'רצ'יל ופמלייתו ייסעו ב"בולוורד" הראשי, וייהנו מיפי העצים.
כל תושבי העיר הקטנה, ובכלל זה סבתי והוריה, התאספו בשדרות רוטשילד לקבל את פני האורח. שוטרים רכובים על סוסים היו חייץ בין הקהל לבין הכביש. כשהתקרבה מכוניתו של צ'רצ'יל, תזמורת התלמידים של "גמנסיה הרצליה" החלה לנגן. הקהל נדחק קדימה כדי לראות את פני האורח, השוטרים דחקו אותם אחורה ובמצוקת המקום הם נשענו על העצים... שהחלו ליפול ולחשוף את גזעיהם הכרותים. סבתי, לדבריה, החלה לשיר "עצי תל אביב נופלים, נופלים" למנגינת "גשר לונדון נופל". צ'רצ'יל עצמו פרץ בצחוק, פנה את דיזנגוף ואמר לו - "מיסטר דיזנגוף, בלי שורשים זה לא יעבוד". סבתי אהבה לספר שדיזנגוף ענה לו: "מיסטר צ'רצ'יל, אל תדאג. שורשים חזקים, זה בדיוק מה שיש לנו בחלקת הארץ הזו – והם מה שיאפשר לנו לצמוח ולשגשג."
זה נכון גם בארגון: הצורך בשורשים יציבים שמחזיקים את כל העץ במקומו, מוודאים שתהיה זרימה רציפה של מים וחומרים לכל ענף ועלה, שגם כשיש רוח חזקה או גשם זלעפות העץ ימשיך ויעמוד בהם – הם בסיס איתן שבזכותו העץ כולו יוכל גם ליהנות מהאור, ליצר מזון לאחרים ולהגיע לשמים.
בחודש הראשון שלי בדוידסון, נפגשתי עם כל אחת מהיחידות שהרכיבו אותו. לכל יחידה היה שם שברוב המקרים הורכב מראשי התיבות של קהל היעד שלו – "תל"ם" היתה יחידה שנועדה לעבוד עם "תלמידי מדע"; "התמד"ע" היתה יחידה שעבדה עם "התפתחות מורי מדע"; "שוה"ם" היתה עבור בני נוער "שוחרי השכלה ומדע"; "יט"ב" היתה יחידה שעסקה ב"טכנולוגיה במדע". במהלך המפגש, כל יחידה הציגה את עצמה, את מטרותיה ואת עיקרי עשייתה. כולם הציגו באופן מאד מעניין, וניכר שהושקעה חשיבה רבה במפגש. אבל ההצגה היצירתית והמיוחדת ביותר היתה דווקא של היחידה ה"טריוויאלית" ביותר, שלא לומר שכיחה בכל ארגון ולכן נתפסת כחיוורת-משהו: יחידת המנהלה - אותה יחידה שנועדה בראש ובראשונה לאפשר לעובדי דוידסון עצמם לעבוד. ליחידה הזו בלבד לא היה שם עשוי מראשי תיבות. העבודה שלה כל כך בסיסית ומובנת מאליה, שלא נדרש הסבר. כמו שורשים.
אנשי הרכש, הכספים, התחזוקה, התפעול. משאבי אנוש. טכנולוגיה. כל האנשים שבלעדיהם, אין נייר טואלט בשירותים, אין קפה במטבח, המחשב עלול להידום, המשכורת עלולה לנדוד בטעות לבנק אחר. השבוע אמרתי למישהו שאין דבר כזה, חלומות שהם גדולים או קטנים מדי. יש רק אנשים קטנים מדי; כי כשיש אתך "אנשים גדולים" – מסורים, ערכיים ומקצועיים – אפשר לעשות המון. וכך, הם מוודאים שיש לנו מרחבי עבודה ופינות רווחה יעילים ומזמינים לעובד; שבמטבח יש סוגי חלב שונים, כמו גם שמן זית ולימון (לכל החנונים שכאילו-אוכלים סלט ואז רצים לרולדין להביא את מנת הסוכר והפחמימות...); שמתנות החג המוצעות יהיו מגוונות ומשמחות; שהבטיחות והבריאות של כולנו, עובדים ומשתתפים כאחד, יהיו העקרון המוביל בכל פעילות; בקצרה, שנוכל לעבוד כמערכת אחת מתפקדת ויעילה.
לאורך הדרך, היו רגעים מרגשים כמו "גזירת סרט" בפינת ישיבה חדשה; רגעים מהנים, של בחירת מסלול לטיול ארגוני, כולל החלק החשוב ביותר – הכיבוד שיקלע לצרכים ולטעם של החלק הארי של העובדים; רגעים מדאיגים, כמו מעקב אחרי משתתף שנפגע או עובד שחלה; ורגעים משעשעים במיוחד, כמו הרגע שבו נחתו על שולחני ערימה גדולה של נהלים, ובכלל זה "נוהל לכתיבת נהלים".
לא פחות מכך, היתה גם אמירה ברורה – בפניהם ובפני הארגון כולו - שאני רואה בהם "אבני ראשה". אותה אבן שבלעדיה, גם הקשת היפה, המצוינת, המעוצבת ביותר שתנסו לבנות – לא תהיה יציבה ותקרוס. לצד האבנים הנפלאות שיש בכל אחד מחלקי הקשת, זו האבן שמחזקת את היכולת שלהן לעבוד יחד. זה נשמע לנו כל כך מובן מאליו, שלעיתים קרובות מדי אנחנו שוכחים לעצור ולומר להם תודה. אולי בגלל זה הרבה פעמים אדריכלים מדגישים את אבן הראשה באמצעות עיצוב ייחודי, יפה ובולט יותר מכל שאר אבני הקשת, כדי שלא נשכח לרגע את תפקידה.
לצד התודה הכנה שלי לכל אחת ואחד מעובדי דוידסון, השבוע אני מבקשת לשים זרקור של הודיה על עובדי ועובדות חטיבת המנהלה של דוידסון. זו החטיבה שלא זקוקה ל"ראשי תיבות" כדי שנבין ונעריך את כל מה שהיא עושה עבור כולנו.
Commenti