לפני כמה ימים ביקרתי במחלקה למתמטיקה באוניברסיטת בר אילן. בכניסה, באותיות דיגיטליות מתחלפות, התנוססה ברכה לסטודנט גיא קפון, שזכה בפרס ראשון באולימפיאדת המתמטיקה הבינלאומית לסטודנטים לשנת 2016. צילמתי את השלט.
"את קשורה לגיא קפון?" פנה אלי לפתע מישהו. כשהשבתי בשלילה, מבט נבוך התפשט על פניו. "חשבתי שכן, כי ראיתי שאת מצלמת..." כשאמרתי לו שאני סתם מתרגשת מזכיות כאלה, המבוכה התחלפה בתימהון.
וואו, פלט - והלך.
אכן, וואו. בשנים האחרונות, שנה אחר שנה, זוכים צעירי ישראל, תלמידי תיכון וסטודנטים כאחד, במדליות ופרסים שונים באולימפיאדות בינלאומיות במתמטיקה, כימיה, פיזיקה, מדעי המוח, מדעי המחשב, רובוטיקה (רשימה חלקית). כמו לכל אולימפיאדה, גם הם מתאמנים שנים, לומדים ועובדים קשה מאד להשגת המדליה המיוחלת. תארו לעצמכם מה היה קורה לו בכל פעם שהם זכו, היתה מתרחשת הסצנה הבאה:
בשדה התעופה מחכים להם פרחים, תרועות ושלטי "עם ישראל חי!". במהדורת החדשות, ערוצי הטלוויזיה משדרים את רגעי הזכייה והנפת דגל ישראל, עיתוני סוף השבוע מקדישים להם כתבת שער. ראש הממשלה מתקשר אל כל אחד מהוריהם להגיד שהוא מלא גאווה על הישגי ילדיהם, המוכיחים את עוצמתה האמיתית של מדינת ישראל, מבטיחים את עתידה ובעיקר לציין בהתרגשות שהם "הילדים של כולנו". שר המדע מעניק להם מלגת הצטיינות להמשך לימוד ומחקר בטקס חגיגי, שרת התרבות והספורט מודיעה "כמובן שצפיתי בהם כשהתחרו, זה חלק ממכלול תרבותי" ושר החינוך מכריז שההישגים שלהם הם הוכחה לחשיבות ההשקעה בלמידת חמש יחידות מתמטיקה, מדעים ואנגלית ושהם המקור לחוסנה האמיתי של מדינת ישראל.
לו כל זה היה קורה, היינו זוכים לראות מנהיגות מעצבת במיטבה.
המושג "מנהיגות מעצבת" מתייחס לתהליך שבו המנהיג והמונהג גורמים זה לזה להשתנות באופן משמעותי וערכי, תוך יצירת רמה גבוהה של מוטיבציה, מוסר, שאיפות ותוצרים חברתיים. הרמה הגבוהה ביותר של מנהיגות מעצבת מושגת באמצעות המרכיב הקרוי "מודל לחיקוי". כאשר מי שנבחר כמנהיג משבח ומהלל אדם מסוים על מעשיו והישגיו, אלה מתנוססים ככתר גם על ראשו של המנהיג עצמו, והערכים שהוא משבח הופכים לנחשקים ומושא להשגה של מונהגיו. אני רואה את זה קורה, שנה אחר שנה, עם זוכי קרן וולף: סטודנטים ותלמידי תיכון, שלמדו על הישגי הזוכים, מגיעים לפגוש אותם ונשימתם נעתקת מהתרגשות. אפשר רק לשער מה היה קורה לו מנהיגי האומה גם הם היו מתייחסים כך לא רק למי שזוכה במדליות באולימפיאדה בתחום הספורט, אלא גם באולימפיאדות ותחרויות אחרות. במילים פשוטות, כדי שגם מי ש"לא יצא לו" לראות מחזה של חנוך לוין או סרט של טרנטינו, יבין: אם תוכיחו שאתם חושבים שהם סלבס, כולם ירצו לעשות אתם סלפי.
אבל בשביל זה, כל מי שמתיימר להנהיג, לעצב ולשנות, צריך להיות מודל לחיקוי בעצמו.
להיות מודל לחיקוי זו עבודה קשה ומתמשכת. עבודת העקבים.
"והיה עקב תשמעון". לשמוע באמצעות העקב, זה שחש באופן מיידי, מחוספס וישיר את ההליכה הקשה שבדרך מבלי לוותר, מבלי לתת לאבק ולאבני הנגף לעצור את מאמציו; לשמוע אותו, את קשיי הליכתו, על הפיתולים, ההחלטות וההשקעה הנדרשת. מפת הדרכים של מצוינות בשתי מילים מזוקקות. "עקב תשמעון". מי ששומע את שירת העקבים,יגיע בעקבותיהם אל כל הברכות והארץ המובטחת.
לתשומת לבם של הקוראים, הטוענים שהם מנהיגי האופוזיציה: אם אתם מגחכים, סימן שלא הבנתם כלום. זה מכוון בראש ובראשונה אליכם.
